"מבט מקרוב" פרק ג' אנחנו במסך עשן

"מוטי, אמרת שתחזור אלי, ואתה יודע כמה אני מכבד אותך ולא מעונין להפריע לך, אבל אתה הפצרת בי שארכוש ערכות לקראת החגים לכל המשפחות שנתמכות אצלכם מהארגון, הזמנתי את הערכות, ואין לי כיצד לשלם", "ר' יוסלה אתה חושש? הנך יודע שאני תורם בסדר גדול שהוא פי כמה מהוצאות הרכישה הזו, אלא שכעת נוצר מחסור קטן, תנסה להתארגן ממקומות אחרים, ומבטיח לך שנשלים בעתיד את החסר, ואפילו נכפיל ונשלש אותו, אל תיכנס ללחץ מהסכום הזה" ענה לו מוטי בבטחה.

אבל ר' יוסל'ה החליט בחכמה לא לקחת את הסיכון, הוא חייב לתפוס גם את ערן ולשאול אותו, ערן לא ענה, ואחרי מס' ימים ועשרות שיחות יזם ערן שיחה עם ר' יוסל'ה "ר' יוסל'ה עם כל הכבוד אני חושב שעברת את גבול הטעם הטוב, אני מבין שאתה בלחץ על התרומות אבל מכאן ועד לטרטר אותי כאחרון בעלי החוב והלווים המתחמקים זו כבר חציית קו, אני שוקל האם להעביר את התרומה הזו, או שבשלב זה הסתיימה דרכנו".

פה כבר נדלקה אצל ר' יוסל'ה נורה אדומה, הוא מכיר את ערן לא מעט זמן, תגובה כזו מצידו מעידה על דבר לא טוב ובריא שעובר עליו, מה גם שבשיחה שלו עם מוטי הוא לא שמע אפילו גרם אחד של טרוניא, להיפך, טון מתנצל ומסביר פנים שנה, אוטוטו הבעיה תיפתר.

ר' יוסל'ה החליט להתייעץ עם אילן אזואלוס יו"ר ארגון "עזרת ארץ" שגם הוא נמצא בקשרי ידידות ארוכים עם מוטי וערן, ולשמוע ממנו מה מי מו, כיצד ניתן להתמודד לדעתו מולם.

במקום פתרון הבעיה מעמיקה.

"אילן, חייב את עצתך", "כן ידידי היקר, כולי אוזן ר' יוסל'ה", "תראה, בצר לי אני פונה אליך, הנך בוודאי זוכר את כנס ההתרמה שעשינו כבכל שנה בה היו נוכחים גם הנדיבים הידועים מוטי וערן הנחשבים גם כן לחלק מתומכיך הגדולים" "אממממ" אילן מכחכח בגרונו "המשך בשאלתך, ואענה הכל לבסוף", "מה שקרה הוא שהם התחייבו בפניי כך וכך והפצירו בי לרכוש על חשבונם את כל ערכות החג עבור המשפחות הנתמכות ע"י הארגון, ומאז אין קול ואין עונה, ומדובר בכמה מאות אלפי שקלים ואין לי מושג כיצד להשיג את הסכום, דיי לי בחובותיי הרבים, אם יתווסף גם החוב הזה, הרי שהנדבר יוביל לקריסה מוחלטת של הארגון וגם שלי יחד".

"ר' יוסלה, כל כך מצער אותי לשמוע, אך דע לך כי מוטי וערן הם לא מהנדיבים הגדולים בפועל של הארגון שלי, הם בוודאי זורקים סכומים, אבל מה שמגיע בכל תקופה בפועל מסך כל ההתחייבויות שלהם, אינם אלא כמה עשרות אחוזים בודדים, אני למדתי כבר לקחת אותם בעירבון מוגבל, הם אמנם עושים רושם מהודר וכזה שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות, אבל מניסיוני הכרתי גם כאלו, והדרך איתם היא להישאר מיודדים, אבל לשמור דיסטנס".

"לקבל עצתך ביקשתי, והנה התברר לי כי המצב חמור שבעתיים, אם כך, מה אעשה כעת, כיצד נפלתי בפח, אני נבוך וחסר אונים כאחד", "ר' יוסל'ה, אציעך דבר, אשלח לך כתובת של אחד מבני משפחת ערן, הוא מוכר לי כבעל השפעה עליהם, תנסה להציג בפניו את שאירע הוא בוודאי יעזור לך".

רון וחברי הקיבוץ בצרעה

"אני קורא את החברים בקיבוץ לקבל החלטה בשאילתא מס' 05642 שהגיש חבר הקיבוץ וסגן יו"ר הוועד הקיבוצי רון, אודות מימון זמני באמצעות העמותה שסביבו, למטרות צדקה ומיזמי חברה חיוביים", הצבעה, יש רוב, תוך שבועיים הכסף בחשבון.

"ערן, השגתי את הכסף בשבילך, אעביר לך זאת באמצעות העמותה שיש ברשותי, אליה תצטרך להחזיר את מלוא הסכום, ואף התחייבת שתעשה הכל על מנת להשיג את הסכום שנותר למימון הסטרטאפ שאני מקדם", "תודה דון רון, ידעתי שאפשר לסמוך עליך, היה בטוח, אל דאגה, אעמוד בכל אשר התחייבתי".

הדברים אירוע כך כמובן בעקבות שיחה דחופה שקיים ר' יוסל'ה עם רון בביתו שבקיבוץ, כאשר מיד לאחריה פנה רון לערן וביקש ממנו להבין מה קרה וכיצד ניתן לעזור, ערן שהייתה חשובה לו כמובן התדמית הנכונה מיד העמיד פנים רגועות והסביר לדוד הנבוך על עיכוב קל בתזרים המזומנים ועל כך שזה ענין של תקופה קצרה וישר הכל יסתדר.

בערמומיותו היטה ערן את השיחה עם רון ושאל אותו שאלות על העמותה ברשותו, וכך בין לבין תוך כדי שהוא מטפטף לו על יכולותיו בגיוס כספים, הוא רומז כי ישמח מאוד לעזרה מצד רון, ושעזרה שכזו תשתלם מאוד עבורו.

רון שהיה חבר קיבוץ תמים ונעים הליכות מיד חיבר את הכל ואף הבין שישתלם לו בעתיד הנראה לעין להתגייס כעת למען ערן, ופנה לחברי הוועדה הקיבוצית בכדי שיאשרו לו את הבקשה למימון לזמן קצוב, הוא כמובן לא שיתף אותם שהמהלך הנוכחי הוא הסדרת חוב לאחיין שלו, הוא בסך הכל ביקש עזרה לעמותה, עמותה שאותה ואת מטרותיה הם כבר הכירו משכבר הימים, ובלב חפץ נעתרו לתמוך בה.

וכך גם רון, ובעצם חלק נכבד מכספו של הקיבוץ, נכנסו לרשימה העיוורת של ערן, אבל זה כבר החל לסגור את המעגל, מעגל המסתבכים האינסופי שיצר אחריו ערן, מעגל שסגירתו גרמה לאנשים רבים להבין עד כמה הפסידו מחד, ומאידך גם להתעשת ולעצור את המירוץ אל ההפסדים החריפים יותר.

לשקר אין רגליים

ערן ורון קבעו להיפגש, עליות ומורדות רבות הם ידעו בחייהם, אבל קרקע בוערת כמו זו שהם חשו כעת הם לא חשו זמן רב, וזה גרם להם להבין שהם חייבים לחשב מסלולים מחדש, או לכל הפחות להיערך לתוצאות המסלולים שהם צעדו בהם עד כה.

העולם מתנהל בצורה כזו בה או שאתה מתיישר לפי הכללים או שאתה לא חדל מלהתעקם, והם טרם קלטו לאן הם הובילו את עצמם, אז גם כשנפגשים זה לא מתוך התעשתות או הבנה פנימית עמוקה שחייבים לשנות כיוון ולהתחיל לתקן את כל המעוות, אלא רק מתוך כוונה להבין ביחד כיצד ניתן ולהמשיך לנהל את המשחק ולנטרל את כל ההפרעות שצצו מפה ומשם.

הם כבר התרגלו לחיות חיי מסיכה לא רק בדינרים או בערבי גיוס תרומות יוקרתיים, הם התרגלו להיות כאלו בבית ובבית כנסת, במסעדה בצהריים או בכולל ערב, בכל מקום הפגנת נצנצים וניסיון לקבל הכרה בדמות שהם בנו.

נו, אז אם כבר נפגשים זה לא בעוד איזה "קרעטשמע" של אנשי מעמד הביניים, אלא במקום יוקרתי שבשקט בשקט רק בעל המקום זכר שגם כלפיו יש להם איזשהו חוב קטן.

הם שכנעו אותו לתת חסות בזמנו לאיזושהי ערב גיוס תרומות של עמותה לנפגעי טראומה, אלא שבכל חיפושיו עד כה הוא לא מצא את שם העמותה, ואפילו לערב גיוס המיועד לפי מה שהם אמרו לו, הוא לא הוזמן.

אבל נו, מי שואל, מי בא בטענות, מה ככה לשרוף קשרים עם המקושרים האולטימטיביים שבאזור, לא כדאי.

זה לא כדאי, אבל לעקוב ולבדוק תמיד אפשר, ועוד קודם שהם נכנסו הוא זכר היכן הם אוהבים לשבת, והוא דאג שהמצלמה תתמקד טוב טוב במתרחש, ולא רק במה שהעין רואה כי אם גם במה שהאוזן שומעת.

איש האבטחה והאחראי על זיכרון מצלמות בית הקפה הלא הוא אחיינו של ר' יוסל'ה מהעמותה שמחפשת אותם כבר חודשים ותקועה בחובות של מאות אלפי שקלים על בסיס התחייבויותיהם.

אמרנו מסך עשן, כעת החלה קפיצת הראש שלהם אל עבר הכניעה והפרישה שייכפו עליהן, המעגל מתחיל להיסגר.