ר' יעקב שמואל: זבולון שהוא יששכר.

לפני כמה חודשים נלקח מעמנו אהובנו ויקירנו מנהל הישיבה הוותיק והנאמן ר' יעקב שמואל ז"ל.
ובשל טרדות רבות בענייני הישיבה שצצו והעסיקו את כל צוות ההנהגה והניהול בישיבה, כמו גם משבר הקורונה שסחרר את השגרה לכולנו, טרם הספקנו לשבת ולהוקיר ובעיקר להנציח את זכרו עלי דיפתרא כדבעי.
והאמת היא שכשמזכירים את שמו חייבים לכרוך זאת בהורתה ולידתה של הישיבה שלנו, המייש"ר בבת ים.
הוא האיש, הוא הגבר הוקם על, אזר חלציו, ושנס מותניו, והזמין את מורינו ורבינו עט"ר שליט"א בצעירותו למסור שיעורים כאן בעיר בת ים, מה שאט אט התגבש והפך לקהילה, ולבית כנסת, ולבית מדרש, לכולל אברכים, מה שבבא השנים הפך למעצמה הזו שזכינו ה"ה להיות היום בפעילות התורה והחסד.
אנחנו לא מדברים פה על 5-10 שנים, אנחנו מדברים על עשרות רבות של שנים, פעילות עניפה בתורה, בעידוד כל יוזמה חיובית בישיבה, במתן אינסוף אפשרויות להתפתחות ועשייה למען הצלחת הישיבה, ובמפעלי החסד הגלויים והנסתרים שהקים ותפעל משך כל חייו, הסיפורים שסופרו אודותיו עד כה רק מחזקים את ההבנה כי האבידה גדולה מנשוא, והבור שנפער בלבנו ובלב כל מכריו, הוא בור שלא ניתן למלאתו גם בעזרת חוליות רבות.
ובאמת שאין די לספר ולפרט אודות מעשיו ופעילותו, ואפילו בכח הנייר אין יכולת לספוג עד כמה הוא היה באותן שנים הרוח החיה והנדבך המרכזי של צמיחת הישיבה, הדאגה שלו לכל פרט, והחתירה להתעצם באופן תדיר ולהגדיל תורה ולהאדיר.
רק נקודת אור אחת בולטת מבין כולם שרלוונטית לשנותיו האחרונות בפרט, ולהמשך צמיחת הישיבה בכלל, וזו היכולת להאציל סמכויות, ולתת את המושכות לדור הבא.
הוא פעל לשם שמיים, הוא עשה מה שעשה ממקום טוב, לא חיפש להיות שולט, לא חיפש לצבור הן ומוניטין, או כח והשפעה, חיפש רק לפעול טוב.
ומיד כאשר אי מי מתלמידי הרב או ממשפחות הישיבה החל לפעול או היה חפץ לתרום מעצמו ומזמנו לישיבה, תמיס נתן בחפץ לב ובפרגון גדול לכל הרוצים ליטול ולפעול ליטול ולפעול בחופשיות, וזה מה שבעצם אפשר לישיבה לצלוח את שלב המעבר הבין- דורי בשלום וללא משקעים.
יהי רצון שיזכה ותהיה נשמתו צרורה בצרור החיים ומנוחתו כבוד.
יהי זכרו ברוך, ויהיה מליץ יושר בעדנו, והישיבה תמשיך ותפרח ותעלה מעלה לעילוי נשמתו ולהאדרת ולהנצחת שח כל השותפים במלאכת הקודש הזו.