אברהם אבינו חלק ב

בשבוע שעבר, תיארנו בהרחבה כיצד אברהם אבינו גילה את הקב"ה בגיל צעיר מאד. הקב"ה רווה ממנו נחת, אך אביו – קצת פחות… 

אמו של אברם, אמתלאי בת קרנבו, הפקירה את בנה התינוק בכדי שלא ייתפס על ידי חיילי המלך. אחרי עשרים ימים, היא התחזקה מלידתה וחשה שכבר אינה יכלה יותר להתאפק – היא חייבת לדעת מה עלה בגורלו של בנה. באה אל המקום אשר שם הפקירה אותו, כאשר היא מהרהרת, 'מי יודע אם לא אכל אותו הדוב…' היא ראתה בחור גדול שהולך על שפת הים. הבחור ראה אותה שהיא בוכה, ומיד שאל אותה, 'גבירתי, מדוע תבכי?'

אמרה, 'אני מחפשת את הבן שלי'. שאל, 'לפני כמה זמן ילדת אותו?' אמרה 'לפני עשרים יום'. אמר 'אני הוא'. התחילה לנשק אותו 'אתה בני? איך ניצלת? מי שמר עליך?'

סיפר לה אברם, איך בא מלאך מן השמיים ונתן לו אצבע בפה ונתן לו לאכול ונתן לו לֵבוּש, ולימד אותו שיש בורא לעולם והסביר לו את כל הדברים בהרחבה – שיש מנהיג לעולם. והוא אינו מפחד מנמרוד, כי יודע שהוא רשע מרושע שכופר בה'.

'לכן אמא, תשמעי לי, יש יושב בשמיים ומלא כל הארץ כבודו, יש אלוקים בשמיים, אדון לכולם'.

שמעה את הכל והלכה וסיפרה את הדברים לבעלה, ובעלה תכף הלך לספר לנמרוד.

נמרוד הרשע רודף את אברם

כאשר נודע לו לנמרוד על דבר הישרדותו של אברם, חרה לו מאד.
אמרו לו השרים: 'מי זה בכלל? מה יש לך לחשוש ממנו? סך הכל ילד קטן…
נשלח איזה שר אחד שייקח אותו ויביא לפה ונטפל בו'.

נמרוד לא הסתפק בשליחת שר אחד, אלא שלח שרים ורוזנים וצבא אדיר.
ראה זאת אברם מרחוק והחל לפחד ולזעוק, 'אתה בורא עולם.
אתה מנהיג את העולם. אני מאמין רק בך!'.

ה' שלח לאברם את המלאך גבריאל. גבריאל אמר לאברם:
אל תדאג. אנחנו נעשה איזה ענן ונשגע אותם והם לא יוכלו לראות אותך בכלל. ענן וערפל נשים ביניהם'.

כאשר באו השרים והודיעו לאברם, "תשמע, נמרוד רוצה אותך', אמר להם 'לכו מפה'.
השרים ניסו בכל זאת להתקרב אליו, אך כמובן לא יכלו לעשות זאת משום הענן הכבד שהמלאך גבריאל העמיד.  

אמר גבריאל לאברם, "בוא תשב על הכתפיים שלי, ואקח אותך לנמרוד, ואל תפחד ממנו! דבר איתו, מילים כדורבנות'.
חיכה שכל השרים והרוזנים יושבים ב'פרלמנט', ובאו אלפים, וכולם יושבים ליד נמרוד.
אז נכנס הילד אברם בקול רעש גדול וזעזע את כולם, וכולם נפלו מהכיסאות שלהם.
תפס את הכיסא של נמרוד ואמר בקול גדול: 'תדע לך, השם הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד.
אחד הוא ואין שני. אין לו לא גוף ולא דמות הגוף, הוא אלוקי האלוקים, הוא אלוקי נמרוד.
מי זה נמרוד? נמרוד זה הבריאה הכי קטנה, נמרוד זה 'נְמלה' וזה כלום. זה גם לא תולעת…' שמע את זה נמרוד וחרד חרדה גדולה.

מיד עבדי נמרוד עשו משתה גדול להמליך מחדש את נמרוד, כדי שידעו שזה המלך.

ראה אברהם אבינו את הכבוד שעשו לנמרוד, הגיע לכיסא המלך ותפס אותו וצעק בקול גדול:
'נמרוד הנגעל הכופר בעיקר, בקל חי וקיים'. נמס לבבם של כל באי המשתה.
המשיך אברם וקרא, 'אני בריה קטנה של השם ומהצעקה שלי כולכם נופלים. מה תעשו עם הקדוש ברוך הוא??'

אמרו האנשים לתרח, 'קח את הבן שלך ותלך מפה…'.

אברם אינו מפחד

באותו זמן תרח היה מוכר פסלים. יום אחד תרח היה צריך ללכת לאיזה מקום, ואמר לאברם: 'תעשה לי טובה, תשמור לי על 'בית המסחר'.

מה עשה? תפס כל האלילים ושבר אותם לרסיסים.
אלפים הוא שבר. שבר להם את הראשים וקיצץ אותם לגמרי, ואמר לפועלים 'תעשו מה שאני אומר לכם', וכולם פחדו ממנו ועשו כדברו.
אמרו: 'מה נעשה עכשיו? יבוא בעל הבית, אבא שלך'.
אמר 'אל תדאגו'. לקח את האליל הגדול שם, ושם לו פטיש ביד.
כאשר חזר תרח למקום, אמר לו אברם 'אבא, אתה לא יודע מה קרה פה… בלגן עשה האליל הגדול… לקח את הפטיש והרג את כולם, נתן להם מכות…'.
אמר לו תרח: "מה אתה מדבר שטויות? הרי ידוע לכל שפסל אינו יכול לזוז!"
אמר לו, "אבא, תשמע מה שאתה אומר, 'הם לא יכולים לזוז'.
אם כן, איך זה אלוהים? מכאן, שכל האמונה בכוחם של הפסלים אינה אלא שטויות והבלים!'

אברם מקדש שם שמים

כעבור כמה ימים הלך תרח למשתה גדול שעשה נמרוד, וסיפר מה שעשה אברם לכל האלילים.
אמרו לו יועציו: 'תשמע, אין מה לעשות.
הילד שלך אינו מפסיד למרוד… עוד רגע כל העולם יתחילו להסכים איתו…
אין לנו כל ברירה אלא לעשות כבשן גדול ולהשליך את אברם לתוכו'.

מיד הקימו באור-כשדים כבשן-אש עצום ממדים. כל אנשי הבירה באו עם ילדיהם כדי לחזות במחזה המתוכנן.
עשו פרנצֵ'ס… אך מפאת החום הכבד של המדורה, אי אפשר היה להתקרב אליה.
על כן הכינו 'מקְלֵע' גדול כדי לקלוע את אברם לתוך הכבשן ממרחקים.
אברם החיל לטוס בשמיים אחרי שזרקו אותו במקלע, וכל העצים התחילו להוציא פרחים ובשׂמים.
אברהם אבינו נחת במרכז המדורה הבוערת, ויהי זה פלא – אף אוּר לא שלט בו. שלושה ימים טייל בתוך האש, ולא נחרך אפילו בקצה בגדו.
אומר הזוהר שכולם ידעו אז שיש רק הקדוש ברוך הוא, והיו מביאים כולם את הבנים שלהם אצל אברהם שילמד את הבנים שלהם את דרך השם.
ועל זה נאמר 'נדיבי עמים נאספו, עם אלוקי אברהם'.

כך החל אברם אבינו לפרסם שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם.