פסח שני

הר' יעקב חדד

מָקוֹר הַמִּצְוָה:

נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ : "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן… וַיֹּאמְרוּ לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר… אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶּסַח לָה' בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֶּן הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ" (שָׁם ו', י"א).

הֶסְבֵּר הַמִּצְוָה:

בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמַּקְרִיבִים אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ נִיסָן, הָיוּ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים וְלֹא יָכְלוּ לְהַקְרִיב,אַךְ מֵרֹב חִבָּתָן אֶל הַמִּצְווֹת לֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת וְלִסְבֹּל שֶׁאֶת הַמִּצְוָה לֹא יְקַיְּמוּ,וְלָכֵן נִגְּשׁוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וּבַקָּשָׁה בְּפִיהֶם, "לִמְצֹא דֶּרֶךְ שֶׁגַּם הֵם יַחְגְּגוּ אֶת חַג הַמַּצּוֹת".
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נֶעְתַּר לְבַקָּשָׁתָם וְשָׁאַל אֶת הקב"ה.

הקב"ה עָנָה לוֹ: 'שֶׁכָּל מִי שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח בְּיוֹם זֶה, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, יֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין לְהַקְרִיב אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ אִיָּר, כַּמּוּבָא בַּפְּסוּקִים הַנָּ"ל.

וּמְבֹאָר בַּגְּמָרָא (פְּסָחִים צָג ע"א) שֶׁ'אַף כָּל מִי שֶׁמֵּחֲמַת שְׁגָגָה אוֹ אֹנֶס וַאֲפִלּוּ בְּזָדוֹן, לֹא הִקְרִיב אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן, חַיָּב לְהַקְרִיב בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּאִיָּר'. וּכְמוֹ כֵּן, גֵּר שֶׁהִתְגַּיֵּר אוֹ יֶלֶד קָטָן שֶׁנַּעֲשָׂה בַּר מִצְוָה בֵּין פֶּסַח רִאשׁוֹן לְפֶסַח שֵׁנִי, חַיָּב לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי בְּחֹדֶשׁ אִיָּר.

מַה בֵּין פֶּסַח רִאשׁוֹן לְפֶסַח שֵׁנִי:

בַּפֶּסַח הָרִאשׁוֹן יֵשׁ כַּמָּה דִּינִים מְיֻחָדִים:

1.      אָסוּר שֶׁיִּהְיֶה חָמֵץ – יֵשׁ אִסּוּר בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא בַּבַּיִת.

2.      אֵין שׁוֹחֲטִים אֶת הַקָּרְבָּן עַל חָמֵץ – אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתוֹ חָמֵץ לְהַקְרִיב אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח.

3.      אֵין מוֹצִיאִים אֶת הַבָּשָׂר מִחוּץ לַחֲבוּרָה שֶׁאוֹכֶלֶת אֶת הַקָּרְבָּן.

4.      אוֹמְרִים הַלֵּל בִּזְמַן הָאֲכִילָה שֶׁל הַקָּרְבָּן.

5.      מְבִיאִים עִמּוֹ קָרְבַּן חֲגִיגָה בְּנוֹסָף לְקָרְבָּן הַפֶּסַח.

6.      יָכוֹל לָבוֹא גַּם בְּטֻמְאָה – אִם רֹב הַצִּבּוּר נִטְמָא בְּטֻמְאַת מֵת, מַקְרִיבִים אֶת הַפֶּסַח לַמְרוֹת הַטֻּמְאָה.

לְעֻמַּת זֹאת בְּפֶסַח שֵׁנִי הַדִּין קַל יוֹתֵר בְּכַמָּה נְקֻדּוֹת:

1.      חָמֵץ וּמַצָּה יְכוֹלִים לִהְיוֹת יַחַד בַּבַּיִת – אֵין אִסּוּר שֶׁל בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא.

2.      אֵין אוֹמְרִים הַלֵּל בִּזְמַן הָאֲכִילָה שֶׁל הַקָּרְבָּן.

3.      מֻתָּר לְהוֹצִיא אֶת הַבָּשָׂר מִמְּקוֹם הָאֲכִילָה.

4.      אֵין מְבִיאִים קָרְבַּן חֲגִיגָה יַחַד עִם הַפֶּסַח.

5.      אֵינוֹ בָּא בְּטֻמְאָה – אִם הָאָדָם טָמֵא, אֵינוֹ מַקְרִיב.

יֵשׁ גַּם דִּינִים שָׁוִים לִשְׁנֵי הַפְּסָחִים:

1.      שְׁנֵיהֶם דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת.

2.      אוֹמְרִים הַלֵּל בִּזְמַן הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן.

3.      נֶאֱכָלִים צְלוּיִים בָּאֵשׁ.

4.      נֶאֱכָלִים עִם מַצָּה וּמָרוֹר.

5.      נֶאֱכָלִים בְּבַיִת אֶחָד.

6.      אָסוּר לְהַשְׁאִיר מֵהֶם עַד הַבֹּקֶר.

7.      אָסוּר לִשְׁבֹּר מֵהֶם עֶצֶם.

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה:

 לְפִי שֶׁמִּצְוַת פֶּסַח הִיא אוֹת חָזָק וּבָרוּר לְכָל רוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי אָז עָשָׂה עַמֵּנוּ הָקֵל ב"ה, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדֻלּוֹת, וְשִׁנָּה טֶבַע הָעוֹלָם לְעֵינֵי הָעַמִּים, וְרָאוּ כָּל עַמֵּי אֶרֶץ כִּי הַשְׁגָּחָתוֹ וִיכָלְתּוֹ בָּעֶלְיוֹנִים, וְעִנְיַן חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא הָעַמּוּד הֶחָזָק בֶּאֱמוּנָתֵנוּ וּבְתוֹרָתֵנוּ, עַל כֵּן הָיָה מֵרָצוֹן הַבּוֹרֵא לִזְכּוֹת בְּמִצְוָה זוֹ הַנִּכְבֶּדֶת כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף אִם קְרָאָהוּ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ – יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי (סֵפֶר הַחִנּוּךְ בְּהַעֲלֹתְךָ מִצְוָה ש"פ).

פֶּסַח שֵׁנִי הַיּוֹם:

• פָּשַׁט הַמִּנְהָג שֶׁלֹּא אוֹמְרִים וִדּוּי בְּפֶסַח שֵׁנִי בִּתְפִלּוֹת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁעָתִיד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְהִבָּנוֹת, וְיַחֲזֹר יוֹם זֶה לִהְיוֹת יוֹם טוֹב .

• נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לוֹמַר תַּחֲנוּן גַּם בִּתְפִלַּת מִנְחָה שֶׁל עֶרֶב פֶּסַח שֵׁנִי (י"ג בְּאִיָּר).

• כָּתַב מָרָן הַחִידָ"א שֶׁיַּרְבֶּה שִׂמְחָה קְצָת בְּיוֹם פֶּסַח שֵׁנִי, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם (בַּהֲלָכָה וּבְאַגָּדָה יְמֵי הָעֹמֶר עמ' 179) .

• יֵשׁ שֶׁנּוֹהֲגִים לֶאֱכֹל מַצָּה בְּפֶסַח שֵׁנִי, וְהַטַּעַם: זֵכֶר לְמַצָּה שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים מַקְרִיבֵי קָרְבַּן הַפֶּסַח בי"ד בְּאִיָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (בַּמִּדְבָּר ט', י"א) "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר… עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (זִיו הַמִּנְהָגִים דַּף ק"ד).

הַמֶּסֶר שֶׁלּוֹמְדִים מִפֶּסַח שֵׁנִי הוּא:

דָּבָר רִאשׁוֹן: הָאֶפְשָׁרוּת לְתַקֵּן וּלְהַקְרִיב אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח אִם לֹא הִצְלִיחוּ לְהַקְרִיב אוֹתוֹ בִּזְמַנּוֹ. גַּם אִם שָׁגִינוּ, טָעִינוּ וְנָפְלוּ, לְכָל דָּבָר יֵשׁ פִּתְרוֹן.

דָּבָר שֵׁנִי: הָאֲנָשִׁים הַטְּמֵאִים שֶׁנִּגְּשׁוּ אֶל מֹשֶׁה חָשׁוּ בְּחֶסְרוֹן הָרוּחָנִי שֶׁמּוֹנֵעַ מֵהֶם לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה הַחֲשׁוּבָה וְלָכֵן הֵם דָּרְשׁוּ וְקִבְּלוּ, וּבִזְכוּתָם הִתְוַסְּפָה מִצְוָה נוֹסֶפֶת לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל.

גַּם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִדְרֹשׁ וְלִתְבֹּעַ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁלִים לָנוּ אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת הָרוּחָנִיִּים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ. אֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לָנוּ מַסְפִּיק תֵּרוּצִים לָמָּה אֲנַחְנוּ כְּלָל לֹא אֲשֵׁמִים בַּמַּצָּב, עֲדַיִן חוֹבָה הִיא לָנוּ לִדְרֹשׁ שׁוּב וָשׁוּב.