ברכת הבנים

פרשתינו  מייחדת פרק שלם לתיאור המעמד המרגש בו יעקב אבינו בירך את שני נכדיו אשר נולדו לו מיוסף, הרי הם מנשה ואפרים.
"המלאך הגואל…." אלו המילים שבהם מברכים את הבנים בכל ליל שבת.
הבה נעיין בפרשיה יקרה זו, נלקט ממנה פנינים.
כאשר נודע ליוסף כי אביו מוטל על ערש דווי, מיהר לבקרו יחד עם שני בניו.

"וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה" (בראשית מ"ח, ב').

מדוע יעקב התחזק?

מכוח זה שהמבקר את החולה לוקח אחד משישים מחליו.
ואז יעקב התיישב במיטה. יוסף המשיך לעמוד ולא לשבת, מפאת כבוד אביו וכבוד לשכינה שנמצאת מעל ראשו של החולה.

"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:…. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם … וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹקים גַּם אֶת זַרְעֶךָ!" (מ"ח, ח'-י').

יעקב אבינו ייחל במשך עשרים ושתיים שנים לראות שוב את יוסף, והנה, לא רק שראה את יוסף והיה מוקף על ידיי כל בניו עד יומו האחרון – זכה גם לראות בני בנים. אמר יעקב, "ראות פניך לא פיללתי, והנה הראה אותי אלוקים גם את זרעך"- אני חשבתי שהלכת למצרים, מי יודע מה נהיה איתך. אך עכשיו אני רואה עליך אור של קדוּשה, פנים מאירות.
אשריי שזכיתי. ואי אפשר להגיד שזה בגלל ששתית 'כּוֹס של עקרים', כי הנה הילדים שלך פה.
ולכן, בוודאי שאתה צדיק וזכית. ולכן "קָּחֵם נא אליי ואברכם".

"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף" – חכמינו לימדונו כי לא רק שיעקב ראה את בני יוסף, הוא ראה ברוח קדשו מי עתיד לצאת מבנים אלו.
"בנ"י" – אלו ראשי תיבות של ירבעם בן נביט ויהוא בן נמשי, שהיו רשעים שחטאו והחטיאו.
אמר לו יוסף, " אמר לו יוסף: 'אבא, אתה רואה נכון. אבל גם בניי הם'- 'בָּנַי'- גם ר"ת יהושע בִּן נון".
ראה יעקב שיש מהם צאצא כזה שיש בו תורה, והסכים לברך.
"בנַי הם אשר נתן לי אלוהים בזה"- אומר רבי חיים בן עטר זי"ע, שיוסף הצדיק היה בעצמו כמו האבות, והיה צריך לבוא ממנו 12 שבטים גם כן- 'בזה'- 'זה' יוצא בגימטריא 12, בניי אלה הם שני בנים (בניי- מיעוט רבים זה שניים) שנתן לי מה-12 שהיה צריך להיות לי, וההם הלכו בעשרת הטיפין.

ומה מברך אותם?

"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". (ט"ז)

"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע "- איזה מלאך?

בפשטות, כמובן שמדובר על המלאכים שהקב"ה הפקיד ללוות את יעקב אבינו במשך חייו, וכפי שמפרש רש"י, "מלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי". ועוד דרשו, שכתוב על יעקב אבינו שלא ראה קרי מימיו ולא פגם באות ברית קודש.
כשהיה יעקב ישֵן, המלאכים היו מקנאים ממנו ואומרים 'איך אפשר שילוד אישה, כזה קדוש?' והיו רוצים לחמם אותו לעבירה.
אך 'והנה ה' ניצב עליו', והיה מנופף לו במניפה.

"יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק" – כל אחד מהאבות הקדושים רומז לתחום בעבודת ה' – כיצד?

הבן איש חי מבאר: יש שלושה תפקידים לאדם: דבר ראשון- 'תורה'.
דבר שני- 'מצוות'. ודבר שלישי זה- לעשות כל דבר בשמחה.
אם זה לא בשמחה, אז הדברים הם לא הם לא 'זזים'.
וזה נרמז בשמות של האבות- 'אברהם' עולה רמ"ח, וזה רמ"ח מצוות עשה שכל אדם צריך לקיים.
'יצחק'– זה 'שמחה'- "כל השומע יצחק לי", צריך לעשות כל מצווה בחשק, בשמחה, בהתלהבות ובאהבה.
יעקב, ישראל זה התורה. כי 'ישראל' זה אותיות 'ראש לי'. התורה נקראת 'ראשית'- "השם קנני ראשית דרכו".
'לי' מ'ישראל', רומז לתורה שניתנה ב-40 יום .  זה מה שבירך יעקב 'שמי ושם אבותיי', השמות של האבות הקדושים ייקָרא בהם, כדי שילמדו תורה, ויקיימו מצוות, והכל בשמחה.

אך סדר הברכה מעורר תמיהה – מדוע בירך תחילה ב"שמי" ורק אחר כך ב"שם אבותי"

האם לא ראוי היה להקדים את שם האבות?

התשובה היא, שיעקב זה מרמז על 'איש תם יושב אוהלים', שיושב ללמוד תורה. אומר ה'חתם סופר'- קודם כל שהילד יהיה תלמיד חכם. זה דבר ראשון. הרי יש כאלה שמביאים את הילדים ואומרים לרב 'תברך אותו שיהיה לו פרנסה טובה'. אבל, אדוני צריך קודם כל לברך אותו על תורה. המברך את הבן שלו בתורה, זה מראה את אהבתו לתורה, שהעיקר אצלו זה התורה. אבל אם חס ושלום זה משהו אחר, אז הוא מראה את האהבה לדבר הזה.

גם בתפילת שמונה עשרה, רואים שמבקשים על דעת ועל תורה, לפני כל בקשה אחרת. כיצד?

אנחנו אומרים 'אתה חונן לאדם דעת' בתפילה, ו'השיבנו אבינו לתורתך', ורק אחר כך 'סלח לנו', ואחר כך 'רפאנו', 'ברך עלינו' ושאר הבקשות. רואים מכאן שקודם כל זה ה'רוחניות' והדביקות בלימוד תורה. וכשאדם עובד את השם, אז הכל ממילא יבוא לו. ואדם שהולך בדרך התורה, התורה קודמת אצלו לכל.

"וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" – להיות כמו דג, מדוע זו ברכה?

כמו דגים שלא ישלוט בהם עין הרע. כדגים שבים שהם מכוסים במים ולא רואים אותם, ככה הבנים צריכים להיות מכוסים שלא תשלוט בהם עין רעה.

יש פירוש אחר- למה בנים כדגים שבים? למה לא אמר- בנים כמו יונים, או כמו תרנגול? למה בנים כ'דגים'? אלא, עוף, אפילו שהוא נולד בסימני טהרה והוא טהור, לא תמיד אתה בטוח שאתה יכול להשתמש בו בטהרה, כי יכול להיות נבלה וטריפה. אבל דגים, אם נולדו בסימני טהרה, הם כל הזמן בטהרתם, כי 'אסיפתן זוהי שחיטתן', ואין להם עניין שחיטה וְנִבְלוּת וְטרפוּת. לכן אומר 'בנים כדגים', כי כיוון שהם נולדים בסימני טהרה, כל ימיהם הם בטהרה ואין להם טרפות ונבלות. כשההורים הם שומרים על הטהרה ועל הקדוּשה, אז הבנים נולדים בסימני טהרה, ואז אין מה לדאוג. רק שיֵשבו ללמוד תורה. וכל ימיהם בכשרות.

"וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (מ"ח, כ') – יעקב רצה שלאורך כל הדורות, נברך את בנינו בכך שיהיו כמו אפרים ומנשה.

מדוע, מה מיוחד בהם, יותר משאר שבטי קה?

אפרים ומנשה הם גדלו במקום הכי קשה בעולם. ראובן, שמעון, לוי, יששכר, זבולון, כל אלה גדלו אצל יעקב אבינו, אצל יצחק אבינו. בטח שיהיו צדיקים, כי היו ב'חממה' יפה. אבל אלה- אפרים ומנשה היו במצרים ב'ערוות הארץ', מקום זימה בר-מינן. ושם בכל זאת הם שמרו את עצמם ויצאו הכי טובים בעולם והם כמו אחד השבטים.

לאיזה הבנה זכו אפרים ומנשה?

עוד דבר- הם גם גדלו בבית של מלך, ואיזה שפע היה שם, וכל השרים והרוזנים וכל המלכים בעולם באים לבית הזה. אך אצלם, זה לא מעניין אותם בכלל והכל זה הבלים. הם מסתכלים על העיקר- כנגד התורה 'לא ישווה לה כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות', וכל מי שלא לומד תורה זה 'בהמה', לא שווה כלום.

תאר לך שיש ילד שעושה 'בר מצווה' ויש לנו פה 'תשע' ורוצים 'עשירי' למניין, והילד הקטן בגיל 13, קטן וצנום משלים ל-10.
אבל אם יעבור פה 'טראמפ' עם כל עשירותו ו"כוחו", עם פמליה ולימוזינה, לא יוכלו לספור אותו למנין!

סדר ברכת הבנים

מנהג ישראל לברך את הילדים בלילי שבת כשבאים מבית הכנסת:

לזכר:
יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

לנקבה:
יְשִׂמְךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: