משמעות חג הפסח

וכך מספר מו"ר הגאון הרב בניהו שמואלי שליט"א:  

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה עַל עַם יִשְׂרָאֵל בִּי' בְּנִיסָן לָקַחַת שֶׂה (טָלֶה) שֶׁהָיָה הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל הַמִּצְרִי, וְלִקְשֹׁר אוֹתוֹ לְעֵינֵי הַמִּצְרִי לְכַרְעֵי הַמִּטָּה, וּבְעֶרֶב פֶּסַח לִשְׁחֹט אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.

 וְהַנֵּס הַגָּדוֹל הוּא שֶׁהַמִּצְרִיִּים לֹא יָכְלוּ לִפְתֹּחַ פֶּה וְלַעֲשׂוֹת רַע לַיְּהוּדִים עַל כָּךְ שֶׁלָּקְחוּ אֶת הָאֱלִיל שֶׁלָּהֶם וְהִשְׁפִּילוּ אוֹתוֹ בְּצוּרָה כָּזֹאת. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּאַל אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אָז לְלֹא זְכוּיוֹת וְהָיוּ שְׁקוּעִים בַּעֲבוֹדָה זָרָה עָמֹק עָמֹק. כָּךְ גַּם יַעֲשֶׂה לָנוּ עַכְשָׁו בַּגְּאֻלָּה הַקְּרוֹבָה, יִגְאָל אוֹתָנוּ גַּם אִם אֲנַחְנוּ לְלֹא זְכוּיוֹת מְרֻבּוֹת.

לְמִצְוַת קָרְבַּן הַפֶּסַח נִבְחַר דַּוְקָא הַשֶּׂה. דָּבָר זֶה לֹא הָיָה מִקְרִי, אֶלָּא בַּעַל מַשְׁמָעוּת עֲמֻקָּה.
הַמִּצְרִים הָיוּ עוֹבְדִים לְמַזָּל טָלֶה, וְהַשֶּׂה נֶחֱשַׁב אֶצְלָם לֶאֱלֹהוּת וְלַעֲבוֹדָה זָרָה. מִשּׁוּם כָּךְ לֹא הָיוּ שׁוֹחֲטִים בְּהֵמָה דַּקָּה וְלֹא אוֹכְלִים מִבְּשָׂרָהּ.
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ זְמַן רַב בְּמִצְרַיִם, הֻשְׁפְּעוּ אַף הֵם מִסְּבִיבָה זוֹ, וּכְדִבְרֵי חָזָ"ל: "הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה", (מדרש).
לָכֵן נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לָקַחַת דַּוְוקָא אֶת הַשֶּׂה – אֱלֹהֵי מִצְרַיִם  וּלְשׁוֹחֲטוֹ לְעֵינֵיהֶם, וְכָךְ לְהַרְאוֹת בְּפֹעַל כִּי הֵם מִתְנַתְּקִים מִן הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה וְאֵינָם יְרֵאִים מִמֶּנָּה.

אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַנִּפְלָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּמִצְרַיִם בַּמַּכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, עֲדַיִן הָיָה צֹרֶךְ בְּחִזּוּק נוֹסָף עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה מַמָּשִׁי מִצִּדָּם: לָקַחַת אֶת אֱלוֹהֵי מִצְרַיִם, לִקְשֹׁר אוֹתוֹ וּלְהַקְרִיבוֹ לְלֹא פַּחַד וּמוֹרָא. בְּכָךְ הֻכְרְזָה בְּפֹעַל אֱמוּנָתָם ב' יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ.

לֵיל מַכַּת בְּכוֹרוֹת

בְּלֵיל ט"ו בְּנִיסָן, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים בְּבָתֵּיהֶם וְאוֹכְלִים אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח בְּשִׂמְחָה וּבְבִטָּחוֹן, מְרַחֶפֶת סַכָּנָה גְּדוֹלָה עַל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם.
אוּלָם פַּרְעֹה, עַל אַף הֱיוֹתוֹ בְּכוֹר וְאַף שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים בְּכוֹרִים, הוֹלֵךְ לִישֹׁן בְּשַׁאֲנַנּוּת וְאַף מַצְלִיחַ לְהֵרָדֵם.

לְעֻמַּת זֹאת, בִּרְחוֹבוֹת מִצְרַיִם מִתְנַהֶלֶת מְהוּמָה גְּדוֹלָה. הַבְּכוֹרוֹת, אֲשֶׁר פָּחֲדוּ מִפְּנֵי הַגְּזֵרָה, נִלְחֲמוּ בַּאֲבוֹתֵיהֶם וּבִקְרוֹבֵיהֶם כְּדֵי לְשַׁלֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם.
כָּךְ מְתָאֲרִים חָזָ"ל: כִּי הִתְנַהֲלוּ קְרָבוֹת קָשִׁים בֵּין הַבְּכוֹרוֹת לִשְׁאָר הָעָם.

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה פָּסְקוּ הַקְּרָבוֹת, וְהִתְגַּלָּה כִּי פַּחַד הַבְּכוֹרוֹת הָיָה מֻצְדָּק. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִכָּה הקב"ה אֶת בִּכּוּרֵי מִצְרַיִם, וְהֵם מֵתוּ.
קוֹלוֹת הַמִּלְחָמָה הִתְחַלְּפוּ בְּזַעֲקוֹת שֶׁבֶר וּבְכִי מִכָּל עֵבֶר.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַצְּעָקוֹת הַנּוֹרָאוֹת, קָם בְּבֶהָלָה מִשְּׁנָתוֹ וְצָעַק צְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה – שֶׁהֲרֵי גַּם הוּא בְּכוֹר! וְהוּא תּוֹהֶה בְּפַחַד מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרָלוֹ.

גֹּדֶל הַמַּכָּה

חָזָ"ל מְלַמְּדִים כִּי מַכַּת בְּכוֹרוֹת נֶעֶשְׂתָה עַל יְדֵי הקב"ה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וְלֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח:
'אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ, אֲנִי וְלֹא שָׂרַף', בְּכָךְ נִתְגַּלָּה גֹּדֶל אַהֲבָתוֹ שֶׁל הקב"ה לְעַם יִשְׂרָאֵל.

מְבֹאָר בַּמִּדְרָשִׁים כִּי יַחַד עִם הַגִּלּוּי הָאֱלוֹקִי פָּעֲלוּ גַּם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה רַבִּים בְּמִצְרַיִם.
הֶקֵּף הַמַּכָּה הָיָה גָּדוֹל בְּהַרְבֵּה מִמָּה שֶׁהַמִּצְרִים שִׁעֲרוּ. הֵם חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיֶה מֵת אֶחָד בְּכָל בַּיִת בִּלְבַד, אוּלָם בְּפֹעַל הָיוּ בָּתִּים שֶׁבָּהֶם מֵתוּ רַבִּים – חֲמִשָּׁה וְאַף עֲשָׂרָה.

מִלְּבַד הַבְּכוֹרוֹת מִן הָאֵם, מֵתוּ גַּם הַבְּכוֹרוֹת מִן הָאָב, שֶׁהָיוּ רַבִּים בְּמִצְרַיִם.
וּבְבַיִת שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ בְּכוֹר – מֵת הַגָּדוֹל שֶׁבַּבַּיִת. כֵּן מֵתוּ בְּכוֹרוֹת רַבִּים נוֹסָפִים, וַאֲפִלּוּ הַבְּכוֹרוֹת שֶׁיָּשְׁנוּ בְּבָתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה.

עִם זֹאת, שְׁנֵי בְּכוֹרוֹת נִצְלוּ

הָאֶחָד – פַּרְעֹה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֶת מַפָּלַת מִצְרַיִם בְּיַם סוּף.

וְהַשְּׁנִיָּה – בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, אֲשֶׁר נִצְּלָה בִּזְכוּת שֶׁהִצִּילָה וְגִדְּלָה אֶת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.
(מעובד על פי 'בהלכה ובאגדה פסח')

הַטַּעַם לִקְרִיאַת הַשֵּׁם 'פֶּסַח'

לְפִי הַפְּשָׁט וְהַמְּפָרְשִׁים, הַשֵּׁם נִגְזָר מֵהַשֹּׁרֶשׁ פ.ס.ח וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי מַשְׁמָעוּיוֹת מֶרְכָּזִיּוֹת:

1. הַפָּסוּק אוֹמֵר: "וּפָסַחְתִּי עֲלֵיכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית" (שְׁמוֹת י"ב, י"ג).
בּוֹרֵא הָעוֹלָם "פָּסַח" וְדִלֵּג עַל בָּתֵּי הַיְּהוּדִים כַּאֲשֶׁר עָבַר מִבַּיִת לְבַיִת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְהָרַג אֶת הַבְּכוֹרוֹת שֶׁבַּבַּיִת.

2. תַּרְגּוּם אוּנְקְלוֹס מְתַרְגֵּם "וּפָסַחְתִּי" כ-"וְאִחוּס  "(וְאָחוּס/אֲרַחֵם). הַשֵּׁם מְבַטֵּא אֶת הַבְּחִירָה הַמּוּדַעַת שֶׁל ה' לָחוּס עַל עַמּוֹ.

 חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל חַג הַפֶּסַח

וְכָךְ כּוֹתֵב הַ'פֶּלֶא יוֹעֵץ': פֶּסַח הוּא חַג קָדוֹשׁ מְאֹד, שֶׁאֵלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, עֲדַיִן אָנוּ וּבָנֵינוּ מְשַׁעְבְּדִים הָיִינוּ גּוֹי בְּקֶרֶב גּוֹי, וְלֹא נָתְנָה לָנוּ תּוֹרָה וּמַצּוֹת וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפְלִיא חֲסָדָיו עַם יִשְׂרָאֵל הַפְלֵא וָפֶלֶא וְחִבָּה יְתֵרָה הֶרְאָה לָהֶם, עַד מָקוֹם שֶׁאֵין יָד שִׂכְלֵנוּ מַגַּעַת, אַחַת מִנִּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים, רַק נָבִין אֶת זֹאת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ חֶסֶד גָּדוֹל עַד אֵין חֵקֶר, וְהֶרְאָנוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאַהֲבָתוֹ וְחִבָּתוֹ לְגַדֵּל יְכָלְתּוֹ לְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכוֹת וְהַשְׁגָּחָתוֹ פְּרָטִית מֵאֲשֶׁר צַוֵּנוּ כָּל כָּךְ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לְזֵכֶר יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְעַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה מַזְכִּיר זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם.

וּנְסַיֵּם בְּדִבְרֵי מו"ר הָרַב בְּנָיָהוּ שְׁלִיטָ"א:

"וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ… זוֹ הַשְּׁכִינָה- בְּחַג הַפֶּסַח הַשְּׁכִינָה יָצְאָה לְחֵרוּת.
כֻּלָּנוּ מְצַפִּים גַּם עַתָּה שֶׁכֻּלָּנוּ נֵצֵא עַכְשָׁו לְחֵרוּת…"