"מבט מקרוב" פרק א' ערפל של סימני שאלה

ערפל של סימני שאלה

לינון היה נוהל קבוע,  בשעות הבוקר המוקדמות הוא היה קם, מתארגן זריז והיה יורד ליגאל שהמתין לו מתחת לבנין, שניהם יחד היו מספיקים לרוץ על רצועת החוף כ 10-15 ק"מ עוד קודם שתזרח השמש, וכך כל בוקר ובוקר בנוהל, חוץ מימי שישי ושבת שהיו מוקדשים מתחילתם ועד סופם להכנות השבת ולמנוחה בה.

כל מכריו של ינון ידעו את אשר אירע לו לפני כחודשיים, כאשר במהלך יום עיון לעובדי חברת ההייטק בה עובד, הוא נכח בהרצאה על בריאות גוף האדם, על חשיבות ההתנהלות הבריאה, וההשלכות שיכולות לצוץ בכל שלב אם מתנהלים באופן מופרע ובלתי אחראי, המרצה היה חד והתוכן נכנס לו עמוק ללב, מה שגרם לו לחוות מהפכה תודעתית פנימית, הוא פשוט הרגיש איך כל הבסיסים שהיו לו להתנהל ללא חשבון בריאותי נשמטים ומתפרקים בזה אחר זה.

ינון שהיה רגיל לחיות בדיוק הפוך, ללא חשבון וללא הכרה, מצא את עצמו לפתע בולע בשקיקה כל אותו. וככל שהקשיב יותר, הפחד והחרדה מילאו את לבו ומחשבותיו "אין מצב שיקרה לי את מה שקרה לאחי, אין מצב שיקרה לי את מה שקרה לאחי, לא, אין מצב" הוא סינן לעצמו בלי קול ועם הרבה אימה.

נדיר שרגעים בחיים זורקים אותך לענני עצב מהעבר, או לוקחים אותך לבועות שהעדפת להדחיק ולשכוח. ואצלו זה קרה בהרצאה הזו, בבום, משפט אחד שהמרצה אמר "לא נתנו לנו את החיים בשביל שנקצר אותם" העיף אותו 10 שנים אחורה ליום המר והנמהר שאחיו הגדול נפטר, לורן אזולאי.

מה מי מו

ינון ולורן נולדו בקיבוץ צרעה לזוג הורים שהתחתנו בגיל מאוחר יחסית, ולאחר מספר שנים של ציפייה באו לעולם בזה אחר זה לורן וינון, שנים ספורות לאחר מכן נולדה גם האחות אפרת.

כשלורן התחתן ועבר למושב אבירים שבצפון הרחוק, ינון היה רק בן 15 כך שלא היה להם כל כך הרבה זמן משותף להעביר כאחים. ובחופש או סתם בשעות אחר הצהריים ינון היה מעביר את הזמן קצת במשק וקצת בחורשה הסמוכה עסוק במחשבותיו בחקירה אודות היקום, הדתות השונות, משמעות החיים ובכלל, מה ייעודו בעולם.

הקשר של ינון עם לורן נחלש מעט בעקבות המעבר לאבירים, למרות שבטלפון הם תמיד הקפידו לשוחח ולעיתים קרובות. ולמרות הקשר הרציף ועם כל האהבה, תמיד כאשר השיחה הייתה גולשת למקומות עמוקים של משמעות החיים, האדם מול הטבע, מהי תכלית היקום ובשלל נושאים בסגנון, לורן היה מגיב בקוצר רוח וממהר לסיים את השיחה, הוא לא אהב את הנבירות האלו, לדעתו אלו הם נושאים רגישים, אין צורך לנהל על זה דו שיח, כל אחד חווה את החיים באופן ייחודי, אין איזשהו ממשק כלשהו שיכול להכשיר שניים לדיון על נושאים כל כך רגישים.

במקביל לכך, אף אחד לא הרגיש את התהליך הטוב שעובר על ינון, אף אחד לא הרגיש את התהליך הרע שעובר על לורן, ובאמת כמה כבר אפשר להרגיש משהו על בנאדם שהשיחה אתו נשארת ברף של מה נשמע ומה קורה ומה שלום המשפחה.

עד ש…

לכאורה הכל זרם החיים המשיכו כרגיל, מפגשים משפחתיים בקיבוץ, טיולים משותפים, כימייה משפחתית נהדרת, ואפילו, אפילו אירוע אחד יוצא דופן, שיהפוך בזמן קצר לסרט של החיים שלהם לטוב ולרע גם הוא קרה, שקרים קטנים ואקשן פנימי משפחתי, רכילויות, בקיצור משפחה ישראלית נורמטיבית.

יום ג' 00:30 "ינון, תשמע, אני זקוק בדחיפות לטובה ממך", "כן אחי, דבר, אני שומע", "אני חייב הלוואה מיידית של 200,000 ₪  ואתה יודע שאם לא הייתי חייב וממש זקוק לזה לא הייתי פונה אליך, זה מצב חירום, אז אנא ממך".

"לורן, מה הסיפור, דבר! וברור שאעזור לך, אבל 200,000 ₪ זה לא צחוק, תן לי לעשות את זה בצורה אחראית", "ינון, אל תגרום לי להתבייש יותר ממה שכבר התביישתי, פליז, תעשה טובה".

ינון משיב לו "אוקי, אחשוב עם עצמי אבדוק את האופציות, ואעדכנך בהקדם". בינו לבין עצמו הוא מחליט שהוא חייב לדבר עם ההורים, זה לא צחוק הוא חושב לעצמו, לורן תמיד היה עם הכנסות גבוהות וידע להתנהל נכון, חי על פי הספר כמו שאומרים, מה פתאום הוא מבקש הלוואה כזו גדולה, ועוד בסגנון כה לחוץ ודיסקרטי, בוודאי קרה פה משהו, התמונה לא ברורה לרעה אבל אפילו כך כפי שהיא נראית כרגע קשה להישאר אדיש מולה, או לא לשתף את ההורים.

עלו בראשו הרבה אופציות הרבה מחשבות, אך תסריט אחד הוא הוא לא צפה, תסריט בו מי שבאמת היה זקוק להלוואה אינו לורן. הוא לא שיער בכלל ששיחת הטלפון אליו למעשה לא הייתה מלורן.

בקיצור, מה שהחל מצדו כצעד זהיר אחראי ומתבקש, יתברר לימים כקפיצת ראש אל הלא נודע.