"מבט מקרוב" פרק ב' אבא אמא מי נגד מי

אבא אמא מי נגד מי

ינון חכך בדעתו רבות לפני שניגש לשוחח עם ההורים, סוף כל סוף זו  אינה עוד שיחה רגילה ושגרתית. איך לגשת מה כן לומר מה לא, איך בכלל לפתוח את השיחה, זה לא פשוט.

השיחה עם ההורים התחילה באופן רגוע ויחסית זרמה, עד השלב בו ינון קטע את השיחה הזורמת ופנה לאמו ישירות "אמא, תכלס' התקשרתי כי רציתי לשאול האם את מעודכנת מה מצבו של לורן, כי פשוט מוזר לי שהוא ביקש הלוואה השבוע…"

"אמ מ מה לא שמעתי אותך ברור, מי צריך הלוואה? ומי אמרת שהתקשר?", ינון שם לב שפתאום יש רעשים בקו ובעיות בקליטה "מוזר…" הוא חשב לעצמו "שעה אנו מדברים והכל זרם, פתאום עכשיו בעיות בשיחה, בדיוק בשלב הקריטי מבחינתי", "ינון, אתה שומע אותי? ינון, דבר בבקשה, תחזור שוב על מה שאמרת", "אמא, לורן התקשר אלי וביקש בקשה מוזרה, הוא ביקש הלוואה של 200000 ₪ ואמרתי לעצמי שחייבים לדבר ולברר מה מי מו לפני שאני בכלל בודק אם יש לי אופציה לארגן לו את זה".

העסק מתחיל להסתבך

"תקשיב ינון, אני לא חושבת שלורן זקוק להלוואה אבל אם הוא היה מתקשר אלי ומבקש, לו היה באפשרותי הייתי מעניקה לו באותו הרגע בלי לשאול ולחקור ולבדוק אודותיו, לא מספיק הבושה בלבקש אני גם יתן לו להרגיש שאם הוא כבר מתבייש אז עד הסוף ושיספר לי הכל".

אביבה נו כבר תובילי לסיום השיחה את רק מסתבכת, הוא עוד עלול לחשוד יותר ובאמת לעשות בירור מול לורן ואז הכל יתפוצץ לנו בפנים, אמרתי לך שכדאי להציג את הבקשה בשם מישהו אחר.

"אוקי רון, אני מסיימת", "ינוני, אני חייבת לסיים, אבל אל דאגה בקשר לאחיך, זרום איתו אולי זה למטרה עסקית, אולי צורך פתאומי ולא צפוי מה זה משנה אל תקשה עליו בשאלות ובירורים, תעשה עבורו מה שאתה יכול", "טוב אמא, נדבר", "ביי".

השיחה מתנתקת ורון ואביבה שתכננו לשבת לארוחת ערב זוגית מוצאים את עצמם הולכים חרש כל אחד לפינה אחרת בסלון שקועים בהרהורים ובמחשבות.

את המשק הם משכנו לטובת החוב, את החסכונות בבנק הם בזבזו ואת קרנות הפנסיה הם פדו, והכל בגלל בעיה קטנה שאט אט תפחה וצרה מימדים אסוניים, רון ואביבה הסתבכו עם העמותה שבבעלותם, אינסוף ערבי השקות שהם ארגנו לטובת גיוס כספים לרעיון החדש שהם הציגו לטיפול בהתמכרויות באמצעים טבעיים, השקעות של עשרות שקלים שהם השקיעו מכיסם הפרטי על סמך התחייבויות של נגידים ושועי עולם שהתלהבו מהמיזם.

הם מצאו את עצמם בסחרחורת של בזבוזים ועיוורון מוחלט בדרך אל הגשמת המיזם, עד שגלגלי העגלה נעצרו, החובות הצטברו, הנושים לא חדלו מלהתקשר ולהציק, והפיתוח נעצר, אם הם לא משיגים את סכום החובות פלוס סכום ההשקעה הנותרת הכל יורד לטמיון, וסביר להניח שיחד אתו תרד לטמיון שמחת החיים שלהם.

להיות מכור

מוטי וערן היו שותפים בעסק למכירת פרודוקטים למפעלים באזור התעשייה הסמוך לבית שמש, מוטי חבר בקיבוץ צרעה, וערן אחיין של רון.

שניהם היו מוכשרים ושותפים על מלא בחיים, הם גרו יחד הצליחו והסתבכו יחד. כן, אנחנו מכירים התמכרויות מהסוג הידוע, סמים, אלכוהול, פגיעות מכל מיני סוגים, אבל התמכרות לשקר, התמכרות לבדיה, התמכרות להתחזות כל אלו הם דברים קשים עמוקים בנפש, והיכולת לטפל בהם, היכולת לזהות אותם בכלל קשה וסבוכה.

והם נפלו לזה מגיל צעיר, בהתחלה קטעים קטנים ומצחיקים, לאט לאט הם הסתבכו, עד שהם הגיעו לשלב שהוא גם בעייתי וגם מסוכן כלכלית.

ריצה עיוורת למטרה משוגעת

להתחזות לאנשים אמידים, להתחזות לבעלי נכסים, להתחזות לעשירים ואילי הון, כל הכסף המועט שהם הרוויחו הם בזבזו על הנראות הזו, וככל שחלף הזמן הם השקיעו יותר, לוו כספים, גנבו, ומה שמצחיק בעיקר זה שמדובר בסכומים היסטריים, ואף אחד מהם לא נוצל למטרת צבירת הון, חיסכון, משהו שבאמת יהיה להם, לא.

הכל למען הטפט, מוטי וערן השקיעו את כל הונם ומרצם בחיזוק התדמית של "בעל המאה".

וככאלו, הם כמובן הפכו לאורחי כבוד בכל פורמט של אנשי האלפיון העליון, מערבי יוקרה עד השקות וערבי התרמה, דינרים והשתתפות בקמפיינים למען מטרות מובילות.

הם היו הראשונים בכל מקום להתנדב, לזרוק סכומים, לארגן ולסייע, להתחייב ולפזר ענני תקווה של מימון ותרומות, טוב לב והתגייסות למען, ממש קופת צדקה אולטימטיבית של מטרות חברתיות.

מוטי וערן נהנו מהתדמית, בינם לבין עצמם הם אמרו מה זה משנה, נגלגל סכומים מפה לשם, נגיע לעמדות כח, נקבל ג'ובים בהתאם, וכך גם יגיעו הכנסות, יגיעו ההכנסות נוכל להגדיל את נתח התדמית המנופחת שלנו, וכך הדרך לעמדות כח והשפעה, הון ויכולות ייסללו בפניהם, רק דבר אחד הם שכחו, שהעולם אינו תכנית כבקשתך.

והעולם זורם

מוסדות וגופים רבים זרמו איתם, אך פליטת פה אחת שלהם גרמה לכך שאחד הגופים שהיו נתונים במצב קשה ממש סמך עליהם, על תרומתם, החשיב אותו כהכנסה בטוחה, הלך ורכש והתקדם על סמך דבריהם, וביום פקודה, ביום בו הם היו אמורים לשלם הוא צלצל בתחילה לערן שלא היה זמין, ניסה למוטי שענה לו בקצרה ואמר לו "אני יחזור אליך", ומשם, שבוע עובר, שבועיים חולפים ואין קול ואין עונה.

שום מוסד לא ידע שהחבר'ה האלו ליצים, רק זורקים מילים והתחייבויות בדרך אל התדמית המדומיינת שלהם, כל אחד חשב לתומו שרק אצלו באופן מקרי זה מתעכב, אולי הם שכחו, כולם בלעו והתקדמו הלאה, ולכן הכל זרם, אך הפעם בשונה מכל הפעמים מישהו ממש סמך עליהם, אותו גוף שהם התחייבו עבורו ממש התנהל כאילו הם רשת הביטחון שלו, והמעידה הזו מולו שגרמה לקריסתו אט אט, היא זו שגם מוטטה את מסך השקר התדמיתי שהם בנו סביבם, הם עדיין לא הפנימו שהם מכורים, אבל אנשים התחילו כבר לפטפט.