על הפרשה: כי תבא אל הארץ

שכר ועונש או תמריץ ואזהרה?

פרשתנו פרשת "כי תבא" נחשבת לפרשת הקללות למרות שיש בה גם לא מעט ברכות, היא פותחת כמובן בדברי משה לעם ישראל אודות מצוות הביכורים, חלק ממצוות המעשרות, ואז מגיע החלק המרכזי בו מחדד משה רבנו ע"ה בפני עם ישראל את החובה לשמור את מצוות התורה וחוקיה, חובה שאינה משתמעת לשני פנים.

חובה שבצידה האחד יש ברכות ושכר, ובצידה האחר קללות ועונש. התורה היא זו שמגדירה את הנאמר כברכות וקללות, ומעמידה סימן שאלה נוקב אודות היחס לחובת קיום התורה, היאך יתכן שישנם מעשים שעל המקיים אותם יחולו ברכות, משמע מעשים טובים מעבר למה שמוכרחים, שאל"כ על מה הברכות הלא הם מעשים מחוייבים. ומאידך, מי שלא מקיים או עובר עליהם מיד חלים עליו קללות ועונשים, ומשמע שאלו הם מעשים הכרחיים שאל"כ מדוע ישנם עונשים הלא רשות הם.

ואולי למילים ברכות וקללות ישנו מובן אחר מאשר הפירוש הרגיל שבד"כ מייחסים אליהם.

התורה והמצוות ותוצאותיהן

מפרשים רבים מרחיבים אודות כך שבאמת הברכות והקללות אינם דבר הנפרד ממציאות התורה והעולם, אלא הם נחשבות לתוצאות של המתרחש, הווי אומר קיים אדם תורה ושמר מצוות חלק ממציאות העולם היא שהתוצאה תהיה לו לברכה, והיה אם חילל ולא קיים התוצאה תהיה קללה.

אין הדבר איום או נסיון להלך אימים על חופש הבחירה שיש לאדם, כי אם הסבר מעמיק ומפורט אודות התוצאות וההשלכות של כל מעשה, אדם הנוגע באש אינו נענש בכווייה, הוא פשוט נכווה, וכך גם אדם ששומר/לא שומר מקיים/לא מקיים תורה ומצוות מביא עליו את הטוב, או את הרע.

גם הקללות הן למטרה טובה

הנטייה היא לחשוב כי הברכה מגיע מתוך שמחה והקללות מתוך כעס, אך לא כך הוא הדבר, מידת הדין תמיד מתקיימת באמצעות מידת הרחמים, אין תוצאה שמטרתה היא הרס ונזק וענישה כואבת, הכל מגיע ממקום של תוכחה ומוביל למקום של תקומה, יוצא ממקום של לרצות להעיר ולהחזיר לדרך הישר, ומוביל לקרבה והבנה מעמיקה.

עובדתית, ככל שאדם צדיק וישר יותר במעשיו, כך רמת הדקדוק כלפיו מתהדקת יותר, וחומרת העונשים על דברים התלויים בשערה גדלה, כי זה העניין, מטרת הענישה היא התוצאה החיובית, וככל שהתוצאה החיובית ביחס לאדם נמצאת במקום גבוה יותר, כך המנוף, המניע, הענישה והאכיפה, נמצאים במקום חמור ונוקשה יותר.

משה רבינו בכוונה אומר זאת קודם פטירתו לעם ישראל

לא סתם כעת, ולא לחינם במעמד שכזה בוחר משה רבינו להעמיד את הדברים על דיוקם ולהמריץ מחד ולהזהיר מאידך את עם ישראל.

דווקא כעת ודווקא במעמד זה הדברים מקבלים משנה תוקף של חשיבות, כי בעוד שהם הורגלו להנהגה ניסית וגלויה, כזו שתמיד יש למי לפנות ולכל בעיה יש כתובת, ולכל תרחיש יש פיתרון, לכל מצב שלילי יש סיבה מובהקת וברורה שידועה לכולם בזמן אמת מפי ה' ביד משה עבדו, מעתה ואילך ייתכנו זמנים שהאופל וחוסר הבהירות יהיו דומיננטים יותר, ולא הכל יהיה ברור, ודברים לא יהיו חדים ומאירים כשמש מבחינת הבנת המציאות, והקשר בינה לבין קיום/שמירת התורה והמצוות.

לכן, ובשל כך מציג בפניהם משה רבינו את הדברים כהווייתם בצורה הברורה והחדה ביותר, וכך הוא מעניק להם את מלא יכולותיו בהנהגה, כך שדבריו וערכיו ישארו איתנים ויציבים מועילים ושמורים גם לאחר פטירתו.

הקשר בין התורה והמצוות למציאותו של האדם הוא ישיר והבנת היסוד הזה, היא התנאי להתנהלות נכונה בפרוזדור, הפרוזדור הזמני לפני הטרקלין הגדול.