בידינו לקרב את הגאולה על ידי התחזקות באהבת חינם
סיבת חורבן הבית – מקור ראשון בגמרא
חז"ל גילו לנו בצורה ברורה (יומא דף ט ע"ב) באלו עוונות נחרב בית המקדש הראשון:
"מקדש ראשון, מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים".
הגמרא ממשיכה ושואלת: "מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב?
מפני שהייתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים".
זאת אומרת, שהיהודים שחיו בזמן בית ראשון קיימו את כל המצוות כהלכה, ואף עסקו בתורה ובחסד!
אך די היה בכך שנטרו שינם חינם בליבם – בכדי שבית המקדש יצטרך להחרב.
כמה גדולה חטאה של שנאת חינם. כמה נזק היא גורמת.
מה רב ההפסד כאשר איננו מסוגלים להתעלות מעל עצמנו כדי למחול, לסלוח, להתעלות מעל הבדלים אישיים, לשתף את הזולת.
סיבת חורבן הבית – מקור שני בגמרא
הגמרא במסכת גיטין (דף נה ע"ב) מספרת לנו: "אקמצא ובר קמצא חרב ירושלים",
כלומר, בגלל מה שאירע עם שני יהודים בשם "קמצא" ו"בר קמצא", ירושלים נחרבה. מה אירע?
אדם עשיר, שהגמרא אינה מציינת את שמו, רצה לערוך סעודה גדולה, בהשתתפות כל מכריו, ידידיו, וחכמי ירושלים.
הוא ביקש ממשמשו להזמין את ידידו "קמצא" לסעודה, אך זה טעה, והזמין את היריב, "בר קמצא", במקומו.
בר קמצא הגיע לסעודה ביום המיועד, כשהוא מרוגש ולבוש בבגדי שבת.
"הנה", סבר בליבו, "ידידי כבר רוצה להשלים עמי ולשכוח מהמריבה הישנה…" אך למרבה הצער, כאשר בעל השמחה ראה אותו, מיד ציווה לגרשו מהאולם. בר-קמצא התחנן בפניו, "אני אשלם לך חצי סעודה, רק אל תוציא אותי" שכן הבושה בכך היתה גדולה מאד.
"אשלם את כל הסעודה" – ועדין, העשיר לא הסכים.
הוא גירש את בר קמצא בבושת פנים מן האולם.
בר קמצא ביקש נקם. הוא הלך והעליל על היהודים מול גדולי שלטון רומי, ועל ידי כך התגלגל החורבן.
הבה נלמד מכך לגשר על פערים. להתעלות מעל מריבות ישנות. וכמובן לעשות הכל כדי לא לגרום לאף יהודי צער או בושה.
איזה רמז יש בגמרא, על שלושה חטאים לאומיים שגרמו לחורבן?
הרב מנחם עזריה מפאנו (חי לפני כ-400 שנים והנחיל את תורת האריז"ל באיטליה, ארץ מגוריו) מגלה לנו רמז חשוב, שמסייע להעמקת ההבנה בענין הסיבות לחורבן הבית.
הוא אומר, כי שורש כל החורבנות רמוז במשנה במסכת בבא קמא:
"מתניתין, ארבע אבות נזיקין – השור, הבור, המבעה, והמבעיר" (בבא קמא דף ב' ע"א).
מה המשמעות ההלכתית של כל אחד מתוך ארבעת אבות הנזיקין?
שור – הנזק שנעשה על ידי בהמה ההולכת על רגליו, שפוגעת, נוגחת ומזיקה.
בור – אדם חופר בור ומשאיר אותו פתוח, ובא אדם אחר ונופל בבור.
מבעה – הגמרא מביאה שני פירושים: שור שמזיק על ידי אכילה, או אדם שהדליק אש שגרמה לשריפה.
"שמואל אומר – מבעה, זה השן" (בבבא קמא דף ג' ע"ב).
מבעיר – הבערת אש.
ארבע גורמים אלו, אומר הרב מפאנו, מלבד היותם מונחי-יסוד בעולם ההלכה, גם רומזים לנו, ברובד העמוק יותר, כיצד קרה ה-נזק הגדול לעמנו – חרבן שני בתי המקדש.
כיצד כל הגדרה בעצם רומזת על חטאים וטעויות שעם ישראל נכשלו בהם, כעם?
שור – רומז לעוון חטא העגל. ריחוק מהאמונה בה' יתברך.
בור – רומז לבור שהאחים זרקו לתוכו את יוסף הצדיק, ולאחר מכן – מכרוהו.
שנאת חינם גדולה בין אחים, שאת מחיריה אנחנו משלמים עד היום.
מבעה – נזק שנעשה על ידי הפה. מתי עם ישראל נכשלו בפיהם?
כאשר המרגלים דיברו סרה בארץ ישראל.
לא האמינו בטובו ובחסדו של ה' יתברך.
שלושה חטאים אלו גרמו ל"נזק" הרביעי – "מבעיר" – הבערת אש בבית מקדשנו.
והחשוב ביותר – כיצד נוכל שוב לבנות את בית המקדש?
החפץ חיים הקדוש, בספרו "שמירת הלשון" (חלק שני, ז') כתב כך:
"ואם כן, כמה צריך…. להתחזק להיות זהיר באיסורים אלו התלויים בכח הדיבור…. תלוי בזה בנין הבית דלעתיד… ביאת המשיח תלויה בידינו.
וידוע, דבמידת השלום – אין אנו יכולים לזכות בה, רק אם נהיה זהירים מתחילה מעוון שנאת חינם ולשון הרע.
וכל אחד שיתחזק לתקן החטא הזה – יהיה לו חלק בבנין הבנוי לעתיד".
אלו דברים גדולים נאמרו כאן! כמה כדאי לשמור על הלשון!
וברמה המעשית – מה יעזור לנו להשמר מלשון הרע?
מיגור המחשבות שבלב, הגורמות לנו לדבר לשון הרע. ניזהר מביקורת, וממחשבה ביקורתית על הזולת.
מחשבות ביקורת גורמות לנו לשפוט אותו ולחרוץ עליו דין, ומשם קצרה הדרך לדיבורים אסורים.
אדרבה נעשה הכל כדי ללמד זכות על הזולת: להבין שכל אחד יש לו את הנסיונות שלו ואת הטבעים אשר נולד עימם, ולעולם לא נוכל לשפוט את השני באמת.
עם מחשבות טובות כאלו, נזכה לשמור על פה נקי, לזכות לשלום ולאהבת חינם – בבית, בקהילה, ובעם, ולקבל פני משיח צדקנו, בקרוב בימינו אמן.
הגות ומחשבה
הגות ומחשבה
הגות ומחשבה