תפילת הדרך

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים לְשִׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם, [אם דעתו לחזור מיד אומר: וְתַחְזִירֵנִי לְשָׁלוֹם] וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַּדֶּרֶךְ, וּמִכָּל מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת לָעוֹלָם וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, וְתִתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רֹאֵינוּ, וְתִגְמְלֵינוּ חֲסָדִים טוֹבִים וְתִשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ, כִּי אֵל שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹמֵעַ תְּפִלָה:

(ג' פעמים:) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹקִים זֶה, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:

דיני תפילת הדרך (מתוך "סידור זכר מנחם")

• היוצא לדרך אפילו רק עד פרסה צריך להתפלל תפלת הדרך.
• אבל אם הוא צריך ללכת פחות מפרסה מתפלל בלא חתימה, אבל אם הוא מקום סכנה אפילו בפחות מפרסה צריך להתפלל בחתימה:
• תיכף כשיוצא מעיבורה של עיר צריך להתפלל תפילה זו ואם שכח מתפלל כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע עדיין תוך פרסה הסמוכה לעירו או לעיר שרוצה ללון בה דמשם ואילך יאמר אותה בלא חתימה:
• יש להסמיך תפלת הדרך לברכה אחרת כדי שתהא ברכה הסמוכה לחברתה לכן כשיוצא בדרך בשחרית קודם התפילה כגון שהוא נחוץ.
  [לדוגמא,] יש לומר ברכות השחר על הדרך ולהסמיך תפלת הדרך לברכת השחר.
  וביום, יאכל איזה פרי ויסמכנה לברכת הפרי או כשמטיל מים יסמיך אותה לברכת אשר יצר:

על פי קבלה, איזה שם משמותיו של הקב"ה מיוחד לשמירה בדרכים?

יש שם קדוש ששומר על היהודי בעת ההליכה בדרך. הוא רמוז בסופי תיבות של הפסוק, "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך, ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם', סופי תיבות שם 'יוה"ך'. ומהו השם הקדוש הזה? השם הזה הוא מעין סכין עם 16 פיות – ערך השם בגימטריא הוא 16 – ועל ידי זה הקב"ה מכה כביכול במזיקים המצויים בדרכים.

מי ברך את היוצא לדרך בלשון זה של "כי מלאכיו יצוה לך…"?

כאשר רבקה אמנו שלחה את יעקב לדרכו, בֵּרכה אותו במילים "כי מלאכיו יצווה לך'.
ואכן, יש ענין גדול לברך את היוצא לדרך במילים אלו.

איך רשב"י וחבריו משכו את כח השמירה של שם יוה"ך?

רבי שמעון וחבריו היו לומדים בדרך, והיו הולכים ממקום למקום ויושבים ביערות ובמקומות אחרים בדרך,
ולכן, כדי שתהיה שמירה לדרכיהם, היו אומרים: 'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע'.

עד היום, ה'פַּרְסים' אומרים את הפסוק הזה, ויש להם איזה ניגון מיוחד לאמירתה… 'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע', שזה ראשי תיבות של השם הקדוש 'יוה"ך'.

באילו פסוקים נוספים רמוז שם יוה"ך?

יש גם אומרים בסיום תפילת הדרך את המילים, 'יחיד ורבים הלכה כרבים'. אשר ראשי תיבותיה – שם יוה"ך.

שם יוה"ך רמוז גם בפסוק הראשון של פרשתנו. כיצד? הפסוק אומר, 'ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה'.
והנה לכאורה, די היה לכתוב 'ויצא יעקב מבאר שבע – לחרן', ועל כן, לכאורה, המילה 'וילך' ואות ה' של 'חרנה' – מיותרים, ואם כן, מדוע נכתבו?

אלא, בהוספת המילה "וילך", אנו מקבלים רמז לשם הקדוש 'יוה"ך'.
כיצד? אם תוציא את האות ל' מ'וילך', ואם תוסיף את האות ה' של 'חרנה', יהיה את השם הקדוש הזה.

חסידים הזכירו את שם יוה"ך בדרך מקורית…

'יוֹהְךְ' ב'יידיש' זה 'מָרק' ששותים. לכן, לפני שהרבי האדמו"ר מ'סאטמר' בא מחוץ לארץ לארץ ישראל, ולפני שהוא יצא לדרך, הביאו לו 'יוֹהךְ', מרק… כי זה שם קדוש ששומר את הדרך.

באיזו דרך בסיסית נוספת ניתן להבטיח, אי"ה, שמירה בדרכים?

כתוב שמי שנפטר מחברו (נפרד ממנו), לא ייפטר ממנו אלא בדבר הלכה.
אין כח ככח התורה לשמור ולהציל מכל רע. יה"ר שנזכה.